המילים והמרווחים שביניהן
מהו מרווח בכתב היד? מרווחים הם החללים שנוצרים במהלך הכתיבה, בתוך החלק הכתוב. הם נוצרים מהפוגות ברצף הכתיבה, מעצם הרמת העט מהנייר. כך נוצרים מרווחים בין אותיות, מילים ושורות. יצירת מרווחים בין החלקים הכתובים דרושה ליצירת כתב קריא וברור. מבחינה גרפולוגיתיש להם משמעות מעבר לכך. נתעכב הפעם על הפרשנות של המרווחים בין המילים. על-פי התקן המרווח שיש להשאיר בין המילים הוא מרווח שגודלו הוא כגודל אות – אות וחצי של הכתב עצמו. המשמעות שאנו מייחסים למרווחים בין המילים קשורה לפן החשיבתי ולפן החברתי. מבחינת איכות החשיבה, רווח תקין וסדיר בין מילים, מלמד על רצף מחשבתי טוב. אפשר לדמות את המשפט הכתוב לרעיון כלשהו, כאשר המילים המרכיבות את אותו משפט הם מושגים שמרכיבים את הרעיון. במידה והמרווחים הם טובים, לא גדולים או קטנים מדי, ניתן להסיק מכך שרעיונותיו של הכותב או הכותבת הם בהירים ומגובשים. המרווחים בין המילים הם, כאמור, גם ביטוי ליחסיו החברתיים של הכותב. סיום המילה הוא הגבול בין הכותב לבין הזולת (המילה הבאה). כך שרווח תקין בין המילים מצביע על יחסים חברתיים מאוזנים. מצד אחד שמירת המרחב של הזולת, מצד שני, מספיק קרוב כדי לא להתנתק. מה קורה כשהרווח בין המילים הוא גדול? אם הוא לא גדול מדי, זאת-אומרת, המשפט נשמר מגובש ברצף של מילים, אפשר לדמות זאת לצעדים גדולים תוך כדי הליכה. ברובד המחשבתי, הרי זה מישהו שחושב מהר (במידה והכתב הוא מהיר) ועושה "קפיצות מחשבתיות" גדולות. למשל אסוציאציות, הברקות, תובנות שקופצות בפתאומיות לראש, לאו דווקא בסדר ליניארי והגיוני; גירוי כלשהו שיוצר תובנה מסוימת; חלקי מידע ורמזים שבעקבותיהם עולה הבנה מלאה. לעיתים, כשהרווח הוא גדול מדי ויש סימנים נוספים בכתב שתומכים בכך, המשמעות יכולה להיות גם נתקים בחשיבה. האסוציאציות משתלטות על החשיבה הבהירה, הכותב "מפליג" במחשבותיו, רעיונות חדשים מצטרפים והאדם מתקשה לשמור על ריכוז ועל קו מחשבה רציף. מבחינה חברתית רווח גדול בין מילים הוא ביטוי לבררנות או פחד מקרבה. בעיקר אם הכתב הוא איטי או מבוקר. התקשורת עם הזולת אינה "זורמת" ומלווה במעצורים ובקשיים. התחושה הפנימית של הכותב היא שיש הרבה מכשולים שצריך לעבור. כאשר נוצרים ממש חללים בין המילים, וכל מילה נראית כאילו היא מבודדת משאר המילים, זה יכול להעיד על תחושת בדידות וקושי משמעותי ביצירת תקשורת חברתית. כאשר יש חללים רבים בכתב יש חשד לטראומות המלוות את הכותב ברצף חייו. רווח קטן לעומת זאת משקף מבחינה חברתית צורך במגע ובחברה. לפעמים מתוך חום ורגישות, לעיתים מתוך הכבדה ואי שימת גבולות. מבחינת איכות החשיבה זהו סימן לחוסר ערנות וחוסר פתיחות רעיונית. כל צפיפות היא סימן לגודש רגשי. ובמקרה הזה, זהו אדם שחווה דברים ביתר עוצמה, הוא כבול לרגשותיו ועמדותיו ומתקשה לגלות פתיחות לסובב אותו, לדפוסי חשיבה שונים, לסגנונות התנהגות לא מוכרים. לעיתים, בהתבצרותו הוא יוצר התנגדות מצד הסביבה, טרוד בעצמו ואינו אכפתי. הצורך בקרבה, שמתבטא במרווחים הקטנים בין המילים, עלול "להתנגש" בחשש ובחשדנות כלפי אנשים שחיים במחיצתו ואז גוברים בו התסכול והמרירות, תחושת הדחייה גדלה ומתעצמת, ובעקבותיה הקושי החברתי. מרווחים בין מילים, בין שהם גדולים, קטנים או תקניים, יכולים להיות סדירים או משתנים. בסדירות הכוונה היא שגודל המרווח נשמר לאורך כל הכתב. סדירות בגודל המרווחים מעידה על ביקורת עצמית, יכולת להבחין בדברים תוך כדי עשייה, לשמור על קו מנחה אחיד. תנודות מעידות על הפרעות בריכוז ואמביוולנטיות ביחס לסביבה.
